שוק הרכב בישראל עובר בשנים האחרונות שינוי עמוק. נאמנות למותגים מתחלפת בהחלטות שמבוססות על טכנולוגיה, אבזור ומחיר, והכניסה של יצרנים מהמזרח משנה את מאזן הכוחות. חגית טיש לוי, מנהלת השיווק של מכשירי תנועה, ומעיין ויזל-מוס, מנהלת השיווק של AION מבית GAC, ניסו להסביר האם מדובר במהפכה של ממש - ומה המשמעות לצרכן.
"זו מהפכה של ממש, חד משמעית", אמרה חגית טיש לוי. לדבריה, "אם אנחנו נלך ל-2019, היו בארץ סדר גודל של 39 מותגים. היום אנחנו עומדים על מעל 90 מותגים שחלקם נכנסו ב-6 שנים לארץ". היא הוסיפה כי מדובר בשינוי רחב: "זה משהו ששינה את כל התעשייה ושינה גם את הלקוחות והצרכים שלהם".
מעין ויזל-מוס הצטרפה: "אני חושבת שהיום גם הצרכן הישראלי מאוד השתנה. אם פעם היה חשוב לו המותג שהוא רוכש, היום יש לזה הרבה פחות חשיבות והרבה יותר מעניין מה הערך לכסף שלי, מה אני מקבל". לדבריה, גם רמת האבזור השתנתה: "אנחנו יכולים לראות אבזור שפעם היה שייך לעולמות הפרימיום, ואצלנו היום זה כסטנדרט. אז היום אתה מקבל הרבה יותר בשביל הכסף שלך".
טיש לוי תיארה שינוי גם בהתנהגות הלקוחות: "מי שמגיע לרכוש רכב סיני מקביל היום לקנייה של סלולר. מחפש טכנולוגיה חדשנית, מחליף מאוד מאוד מהר את הרכבים". לדבריה, "הדברים האלה קצת מיטשטשים, ומה שמעניין את הלקוח זה הטכנולוגיה ומה הדבר הבא".
ויזל-מוס הדגישה כי לצד התמורה למחיר, הלקוחות עדיין בודקים את מקור המוצר: "כן מאוד חשוב ללקוח להבין, מאיפה בסין מגיע הרכב? זו חברה ממשלתית? זו חברת סטארט-אפ? איפה היא מייצרת?". היא הוסיפה כי "מאוד חשוב לשאול ולהבין ממי אתה רוכש, מי היבואן שמביא את הרכב הזה לארץ". בהמשך התייחסה גם ליתרון הסיני: "היתרון שלהם זה באמת במהירות התגובה. הם יכולים לעשות דברים הרבה יותר מהר", בין היתר בגלל רגולציה מהירה יותר.
בנושא האמון, טיש לוי הדגישה: "אני חושבת שזה סופר משמעותי", והסבירה כי לקוחות כבר חוו מצבים של חוסר חלפים או חברות שנעלמו. "מאוד מאוד חשוב שאנחנו יודעים שיש לנו אבא. אבל גם מאוד מאוד חשוב שיש פה יבואן".
ויזל-מוס הציגה גישה דומה מכיוון אחר: "בפרסומת אני לא ארכוש את אמון הלקוח. האמון של הלקוח נבנה על הצעות ערך אמיתיות". כדוגמה ציינה: "רכב עם 8 שנות אחריות, או רכב שמקבל 5 כוכבי בטיחות, אלה ערכים אמתיים". בהתייחס לחששות הצרכנים אמרה: "אני חושבת שברגע שלקוח נכנס לרכבים ומרגיש את החומרים ונוהג ברכב, החששות האלה יורדים".
לקראת סיום התייחסו השתיים לעתיד השוק. טיש לוי העריכה כי לא כל המותגים יישארו: "לא כל המותגים שקיימים כרגע יישארו. מותג שיש לו אבא ואמא, הוא זה שירוץ למרחקים".
שטף המותגים הסיניים, לא בהכרח באים הנה כדי לתקוע יתד וליצור קשר ארוך טווח עם הצרכן הישראלי. הם בעיקר באים כדי לנקות מלאי ממיליוני המכוניות שתקועות בסין. יש כבר מותגים שאין להם חלקי חילוף בישראל כי פשוט המותג הסיני כבר נעלם. היבואנים הותיקים, המביאים מכל הבא ליד, יכולים לדבר על שירות ואחריות, אבל מסתתרים מאחורי כוכביות : כל עוד היצרן הסיני מתקיים ויש חלקי חילוף זמינים, נמשיך לספק שירות.
ומה יקרה אם הוא ייעלם ? ידאגו להביא חלקי חילוף או עדכוני תוכנה מכל מקום אפשרי ? אה.... לא.
אז ישראל היא בעצם אי. אנחנו מייבאים ואין לנו למי למכור את המכוניות הישנות שלנו, כמו האירופאים השולחים את הרכבים הישנים שלהם לאפריקה. אנחנו ניתקע עם מכוניות בלי אבא ובלי אמא ובחסות קרטל יבואני הרכב, אף אחד במשרדי הממשלה לא יוכל לאלץ אותם לשלם על הזבל הסיני שיגיע לישראל ויישאר כאן כאנדרטה לרוע ושחיתות.
מן הסתם ששתי מנהלות שיווק של יבואני הרכבים הסיניים, שכל עבודתן היא למכור רכבים סיניים, יספרו שהרכבים הסיניים מלאים ביתרונות והם מופת ממש. קשקוש גדול.
(א) הטענה לפיה היום יש יותר ערך לכסף, כי כביכול מקבלים יותר טכנולוגיה ברכב שלא נחשב פרימיום, היא מוטעית. ההפך נכון. יש אינפלציה, מיסוי וזינוק כללי במחירי הרכבים. ב-2026 העלות של פורד פוקוס היא כמעט 170,000 ש״ח. ב-2016 הסכום הזה כמעט היה מספיק לדגם הבסיסי של מרצדס. היום צריך לשלם הרבה יותר כדי לקבל את אותה תמורה באופן יחסי.
(ב) רכבים סיניים לרוב זולים יותר בגלל עלויות ייצור נמוכות ומיסוי נמוך (בסין). עד כאן בסדר. אבל למה לא להציג גם את הסיכונים? כל חברות הרכב הסיניות כפופות לממשלה הסינית, בלי יוצא מן הכלל, וזה אומר שהן יכולות לחדול להתקיים מחר בבוקר בהוראה של איש אחד. זה גם אומר שכל המידע שמגיע מרכב סיני, בין אם זה נתוני מיקום או גישה לחשבון גוגל של הנהג, יכול להגיע לממשלה הסינית. אפשר לעצום עיניים ולהניח שזה לא יקרה, וזה אולי לא יקרה, אבל זה יכול לקרות.
לקנות מוצרים סיניים זה דבר מסוכן בעולם של היום. מילא מקרר יין או כסא משרדי, אבל אני לא הייתי קונה אף מוצר סיני יקר או כזה שמתחבר לאינטרנט.